אימון וטיפול –ומה ביניהם? - חלק ראשון
מאת ענת כהןפעמים רבות אני נשאלת על ההבדלים בין אימון לטיפול ? אנסה להתיחס לסוגיה זו
מתאמן מגיע לאימון מתוך תחושת אי-שביעות רצון מתחום או מתחומים מסויימים בחייו.
מטופל מגיע לטיפול מתוך תחושת תסכול, כאב וקושי להתמודד עם מה שקורה בחייו.
גם המתאמן וגם המטופל רוצים שינוי.
זו נקודת ההתחלה…
אך דרכיהם של המתאמן והמטופל מתפצלות לאחר המפגש הראשון.
המפגש הראשון – נקודת ההתחלה
מטרת המפגש הראשון היא בראש וראשונה להכיר את מי שיושב מולך, להתחבר, להרגיש בנוח, להאמין שהגעת למקום הנכון.
באימון, ההיכרות מאפשרת למאמן לגלות כוחות, יכולות, משאלות, רצונות וחלומות של המתאמן.
בטיפול, ההיכרות מאפשרת למטפל לגלות את הסיפור, שעימו בא המטופל לטיפול – סיפור אחד מני רבים אחרים, שיחשפו בהדרגה במהלך הטיפול.
סיפור של מסע בזמן
אני רואה באימון ובטיפול סיפור של מסע – מסע בזמן, כשנקודת ההתחלה היא בפגישת ההיכרות בהווה.
באימון המסע הוא קדימה, לכיוון העתיד.
המתאמן מעצב את חלומו, בונה לעצמו חזון אותו הוא רוצה להשיג ותוכנית הפעולה שלו מכוונת עתיד.
בטיפול, המסע הוא לכיוון העבר – העבר הרחוק והעבר הקרוב.
המטופל נפגש עם נקודות משמעותיות בהיסטוריה של חייו – מזהה אותן, חושף אותן, בוחן אותן ומקיים עימן דיאלוג.
במסע הטיפולי, להבדיל מהמסע האימוני, יש הצפה של רגשות – המסע בזמן מעורר תגובות רגשיות, שעל המטפל לדעת להכילן ולהיעזר בהן כמנוף להמשך המסע.
במסע האימוני, יש תחושות של רוממות רוח, ריגוש והתלהבות יחד עם תסכול ופחד. על המאמן לאמן את המתאמן לנהל את הפחד והתסכול ולשמור על התלהבות וריגוש, כדי לקדם את תוכנית הפעולה.
ההווה הוא נקודת ההתחלה וגם נקודת הסיום.
באיזה הווה אני חי?
מי אני בהווה הזה?
האם חוויית ההווה שהתחלתי שונה מחוויית ההווה שבה אני מסיים את האימון או הטיפול?
בפוסט הבא אנסה להציג מודל משולב בין אימון לטיפול המאפשר למתאמן להתמודד עם חסמים רגשיים שבולמים אותו בתהליך האימוני